"יזרעאלים" הועדה המקומית לתכנון ולבנייה נ' מריסאת

החלטה

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בבע"א 26982-06-12 מיום 15.8.13 (כב' השופט יוסף סוהיל), לפיה נדחתה בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטתו להורות על פקיעת הצו המנהלי שהוצא ע"י המערערת ביום 21.5.12.

2.במוקד הערעור צו מנהלי שהוציאה המערערת באשר למבנה בשטח 550 מ"ר אשר נבנה ע"י המשיבים בשטח חקלאי וללא היתר. הצו הינו צו חלוט, אשר צלח את ביקורת בית המשפט העליון ועל כן אין חולק על עצם מהותו.

3. המערערת הגישה בקשות להארכת הצו מפעם לפעם, כאשר החלטה אחרונה בעניין ניתנה ביום 14.6.13 ע"י כב' השופטת נדאף אשר קבעה את הארכת המועד לביצוע צו ההריסה "לתקופה של 60 ימים מיום המצאת החלטה זו לב"כ המבקשת".

4. ביום 15.8.13 הגישה המשיבה בקשה להורות על פקיעת הצו, נוכח תום התקופה שנקבעה בהחלטת כב' השופטת נדאף. בהחלטתו מאותו יום קיבל כב' השופט יוסף את הבקשה כשהוא קובע כי מאחר ועפ"י הערת המזכירות שוגרה החלטת כב' השופטת נדאף למשיבה ביום 16.6.13, הרי שתוקף צו ההריסה פקע עוד ביום 13.8.13 לכל המאוחר.

באותו יום, הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר על החלטתו של כב' השופט יוסף, כאשר לטענתה ההחלטה הומצאה למשרד ב"כ המערערת רק ביום 19.8.13 ועל כן טרם פקע מועד צו ההריסה. הוסיפה כי תאריך 14.6.13 חל ביום שישי עת לא היה איש במשרדה של ב"כ המערערת וכי לא נעשה כל קשר טלפוני של מזכירות בית המשפט לוודא כי אכן התקבלה ההחלטה. עוד הוסיפה כי המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה בפועל הוא 18.8.13 בסיוע כוחות משטרה גדולים.

עוד באותו יום דחה כב' השופט יוסף את הבקשה וקבע כי אף ששגה לעניין מועד פקיעת הצו, שהינו למעשה ביום 16.8.13, מכל מקום הצו פוקע ביום הביצוע המתוכנן ועל כן לא ניתן יהיה לבצעו.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי

5. בערעור, שבה המערערת על הטענות שהעלתה לפניי כב' השופט יוסף, כשהיא מציינת כי הסוגיה בגינה נסוב הערעור הינה מועד ההמצאה של החלטת כב' השופטת נאדף במשרד ב"כ המערערת. לטענתה, ההחלטה לא הומצאה כדין, לא נעשה עימה וידוא טלפוני וההחלטה לא נשלחה בדואר, בניגוד לקבוע בתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע- 2010 (להלן: "התקנות"). לפיכך טענה כי ההמצאה בפקס למשרדה אינה המצאה כדין, אף שהיא מוכנה לקבל כמועד ההמצאה את התאריך 19.6.13- היום בו נמצאה ההחלטה במכשיר הפקס על ידה. עוד טענה ב"כ המערערת בדיון לפניי כי מקום שהערעור הוגש ביום 16.8.13, הרי שעצם הגשתו עוצרת את פקיעת הצו וזאת עפ"י הלכת בית המשפט העליון.

6. ב"כ המשיבה מנגד ביקש לדחות את הערעור. לטענתו לא נפל כל פגם בהחלטת ב"כ קמא מקום שההחלטה הועברה למערערת כדין ובתאריכים האמורים.

דיון והכרעה:

7.לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דינו של הערעור להידחות.

כאמור, השאלה שבמוקד הערעור הינה מועד המצאתה של החלטת כב' השופטת נדאף, אשר ניתנה ביום 14.6.13. בהחלטה מאותו יום קבעה כב' השופטת נדאף מפורשות כי צו ההריסה יוארך לתקופה של 60 ימים "מיום המצאת החלטה זו לב"כ המבקשת".

עיון בתיק בית המשפט קמא במערכת נט המשפט מגלה כי החלטת כב' השופטת נדאף הומצאה בפקס למשרדה של ב"כ המערערת ביום 17.6.13.

משמע, מועד צו ההריסה המנהלי עמד בתוקפו עד ליום 16.8.13 ואז פקע.

למערערת, אף אם גילתה באופן פיזי את הפקס במשרדה רק ביום 19.6.13, לא היה כל קושי ללמוד כי זה הומצא לה כבר ביום 17.6.13, שכן בראש הפקס עומד תאריך ההמצאה. ממועד זה היה למערערת כחודשיים לקיים את הצו או לבקש את הארכתו, אולם היא ובחרה לעשות דין לעצמה ונמנעה מהגשת בקשה להאריכו. לדידה, יש לראות במועד זה כמועד ההמצאה. טענה זו אין מקום לקבל.

אשר לסעיף 5 לתקנות הרי שזה קובע כי "החלטת בית המשפט תומצא לצדדים בדואר או בכל דרך אחרת שיורה בית המשפט". בענייננו, הפכה הדרך של העברת החלטת לצדדים באמצאות מכשיר הפקס לדרך מקובלת במערכת המשפט וניסיונה של ב"כ המערערת לטעון כי זו אינה המצאה כדין, אין לה מקום.

אשר לטענת המערערת כי עצם הגשת הערעור עוצרת את פקיעת הצו, הרי שעיון בפסיקה אליה הפנתה מלמד כי אין ממש בדברים. כך באשר לרע"פ 1143/13 בין הצדדים אשר לפניי, בו קבע כב' השופט שהם: "כך, גם אין בידי לקבל את טענות המבקשת בנוגע לפקיעת צו ההריסה, כאמור לעיל. זאת, כפי שציינה המשיבה בתגובתה, הן לנוכח הוראתו הברורה של סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, הקובע כי: "[...] לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו [...], הכל לפי המאוחר" [ההדגשות שלי – א.ש.], והן לאור הלכתו של בית-משפט זה, אשר קבע, לא אחת, כי תוקפו של צו הריסה לא יפוג, כל עוד מתנהלים הליכים משפטיים לביטולו של הצו, ועל אחת כמה וכמה כאשר המתנגד לצו ההריסה, הוא שיוזם את ההליכים, שבעטיים מתעכב ביצועו (ראו, ע"א 4998/07 שרון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.6.2007); רע"פ 4105/07 אלעוברה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.5.2007)).  אשר על כן, דין הבקשה להידחות, אף לגופה".

מן האמור עולה כי תוקף צו הריסה לא יפוג כאשר מתנהלים הליכים לביטולו ועל אחת כמה וכמה כשהם מתנהלים ע"י יוזם ההליכים. הרציונל מאחורי הלכה זו היא למנוע מצב בו המתנגד לצו ההריסה "מושך" את הזמן בהליכי ההתנגדות בניסיון להביא לביטול תוקף הצו.

ברור הוא כי מצב זה שונה מהותית מן הסוגיה שלפנינו עת הסתיימו הליכי ההתנגדות לצו זה מכבר וכלל לא נדרש עיכוב ביצועו. יתירה מכך, המשיבה כלל אינה יוזמת ההליך וכל ההליכים שנותרו לעניין הצו הינם הליכים "טכניים" בלבד. לאור האמור, ההלכה לעיל, לא חלה על המקרה שלפנינו.